כמה אפשר ללמוד מעוגה אחת?
כמה אפשר ללמוד מעוגת שוקולד?
המון!
יש לנו מסורת במשפחתון: בכל יום חמישי מכינים משהו מתוק לקחת הביתה לשבת. לפעמים כדורי שוקולד, לפעמים עוגת פתי בר... בכל חמישי משהו אחר.
העוגה עצמה היא תוצר לוואי של תהליך הלמידה מבחינתי. העוגה היא האמצעי והלמידה היא המטרה.
אתחיל מההתחלה:
אני מציעה לילדים כמה אפשרויות והם צריכים להגיע להסכמה ולהחליט מה מכינים. אחד רוצה עוגת שוקולד, אחת רוצה עוגיות דבש... איך מחליטים? אני לעולם לא נוקטת עמדה. אני מסבירה: זה יקח יותר זמן, זה מצריך אפיה בתנור, את זה הכנו כבר בשבוע שעבר. אני עוזרת להם להגיע להחלטה לבד. זהו תהליך מאוד חשוב בו הם לומדים לדון ולשכנע ומרתק אותי לראות את הקטנטנים האלו מדברים "דיבורים של גדולים" ומגיעים להחלטה.
ברגע שיש החלטה אני מקריאה להם את המתכון ואנחנו מוודאים שיש לנו את כל המצרכים והכלים הדרושים ואז מתחילים בעבודה. אני אוהבת את השלב הזה כי זה השלב בו הרעיון יוצא מהכוח אל הפועל. הם לומדים להציב מטרה ואז לבנות את התשתית על מנת להוציא את המטרה לפועל.
תוך כדי ההכנות המקדימות הם מכריזים :אני רוצה לשים את הקמח", "אני רוצה לשבור את הביצים"
כולם מתיישבים סביב השולחן הקטן במטבח ואני מגישה להם את המצרכים אחד אחד. כל אחד כבר יודע מה תפקידו והם צופים בחבריהם ומעודדים יחד איתי .
כשכל המצרכים נמצאים בקערה ומגיע הזמן לערבב אני נותנת את המטרפה לאחד מהם ולאחרים כף וכולם מערבבים יחד. הם יודעים שתיכף מתחלפים והמטרפה תעבור למישהו אחר. השבוע אפילו לא הייתי צריכה להזכיר ואחד הילדים פשוט נתן לחברתו את המטרפה ואמר "אני ערבבתי ראשון. עכשיו תורך". נמסתי כמו החמאה במיקרו.
כמובן שלא הכל מושלם ויש לפעמים ויכוחים ובכי ובשבילי זו הזדמנות נהדרת לעזור להם להתמודד, כמו בעולם האמיתי: לפעמים צריך לוותר לחבר, לפעמים חשוב לי מאוד ואנסה לשכנע אותו לוותר, לפעמים אפשר לעשות את זה ביחד, למשל אם כל אחד ישבור ביצה אחת או ישים כף אחת של קמח.
גם בעולם "של הגדולים" יש לא פעם מחלוקות. אני רוצה שהילדים האלה ידעו להפעיל שיקול דעת ולקחת בחשבון את הגורמים וידעו לבחור בדרך שמתאימה להם. קבלת החלטות זהו תחום מאוד חשוב אבל לא לומדים אותו באופן ממוקד אלא תוך כדי תנועה.
מכניסים את העוגה לתנור ומבינים את גודל החורבן: קמח על הרצפה, סוכר שנדבק לשולחן.. מנקים ומסדרים ושוטפים ידיים.
מרוב דיבורים לא שמנו לב שהעוגה מוכנה!
עכשיו בואו נדבר על דחיית סיפוקים: העוגה יצאה הרגע מהתנור, הריח משגע והתיאבון נפתח, אבל העוגה רותחת ואי אפשר לגעת בה, מה גם שעוד לא קישטנו אותה.
אני מסבירה ומציעה פשרה: בואו נאכל פרי בחצר. כך העוגה תתקרר בנתיים, יצאנו מהמטבח עם הריח המהפנט ואנחנו ממלאים את הבטן בפרי כדי שנוכל להתאפק ולא לטרוף את העוגה בביס אחד גדול. וכמובן מחלצים עצמות אחרי שישבנו בזמן הכנת העוגה.
חוזרים לקשט את העוגה בשוקולד וסוכריות וגם טועמים קצת. איזה כיף!
לסיכום, תוך כדי הכנת העוגה למדנו:
קבלת החלטות
דחיית סיפוקים
אמנות הויכוח והשכנוע
שיתוף פעולה
מוטוריקה עדינה
ואני בטוחה ששכחתי כמה בדרך...
חשבו כמה מיוחדת החוויה הזו עבור ילד קטן: הוא החליט ובחר, ערבב מצרכים ויצא תוצר טעים לקחת הביתה.
בבית הילד יושב עם הוריו וכולם אוכלים מהעוגה שהוא הכין ומשבחים אותו על כישוריו הקולינרים והוא חווה תחושות של סיפוק, של מסוגלות, של גאווה! הוא הכין עוגה והוריו אוכלים ממנה! תארו לכם את התחושה! ותארו לכם כמה למידה יש בעוגת שוקולד אחת 😊
