גן גמיש לי - לפתוח גן / משפחתון ברוח חינוך ביתי

שמי מיכל אשל ואני רעיה לעומר ואמא לאלה ותמר. אנחנו גרים בישוב הקהילתי שריגים, אבל הסיפור שלי מתחיל בשיקגו, אליה נסענו בשליחות המדינה. עומר היה קונסול תיירות ואני הייתי בחודש שמיני, עגלגלה וכבדה. 

עד שאלה נולדה לא חשבתי בכלל על עבודה עם ילדים. עד לשליחות עסקתי בצורפות, גם כשכירה וגם כעצמאית ולקחתי איתי את כל הציוד לשיקגו. תכננתי לחזור וליצור כשאלה תגדל קצת ובאמת כשהיא גדלה ואני התחזקתי הסטודיו הוקם מחדש והשתתפתי במספר ירידי אמנות, אבל התגעגעתי אליה כל הזמן. כשהיתה בת שנה וחצי ואני הרגשתי שהיא צריכה יותר ממה שיש לי להציע לה בבית התקבלנו ביחד לגן ילדים ישראלי בשיקגו - "גן גני". שם התחלתי להבין יותר לעומק את הדברים שידעתי בתוכי כבר מזמן. הבנתי את החשיבות הרבה שאני מוצאת בהשפעה של השנים הראשונות של התינוק על אופיו והתנהלותו והבנתי כמה חשוב לי להיות מעורבת ודומיננטית בגידול ילדי. שני הורים ביקשו ממני לשמור על ילדיהם אחרי הגן, עד שיגיעו הביתה וכך נולד הצהרון הראשון שלי. הייתי בעננים! כל כך נהניתי להכין להם פעילויות ולצאת איתם לפארק. לקראת החזרה לארץ, אחרי שתמר נולדה, כבר הבנתי שאם אני רוצה שגם היא תישאר איתי בבית לפחות עד גיל שנתיים אני צריכה למצוא דרך לאפשר את זה מבחינה כלכלית. כבר למדתי שיש לי סבלנות, ולא רק לילדות שלי, שאני לא מפחדת להחליף חיתולים ושאני באמת רוצה לתת מעצמי ולתת לעוד ילדים את מה שאני יודעת לתת. 

חזרנו לארץ ומיד כשהתמקמנו בבית ששכרנו פרסמתי בישוב שאני פותחת משפחתון בבית. שלושה חודשים לאחר מכן הצטרפה התינוקת הראשונה וההתרגשות היתה רבה! תוך כדי העבודה רכשתי עוד נסיון וקראתי כל מאמר שמצאתי על גידול ילדים, חינוך ביתי, התפתחות פעוטות, כל דבר שחשבתי שיתן לי עוד כלים לגידול ילדים מאושרים וחזקים.

מבחוץ זה נראה פשוט וקל - אני בבית עם הילד שלי, באים עוד 3 ילדים, קצת אוכלים, קצת משחקים, קצת ישנים והופ נגמר היום. זה באמת פשוט ונעים כשמתכננים ונערכים אבל זו עבודה קשה. זה משפיע על הדינמיקה המשפחתית, על הבית ועל הפרטיות. מתמודדים עם בעיות משמעת, עם ענייני בריאות ותזונה, עם דרישות של הורים ועם ניהול פיננסי. וכמו בכל עבודה - לפעמים קשה יותר, לפעמים נשחקים, אבל רוב הזמן חשים סיפוק אדיר וזכות גדולה מהפירות שאנחנו קוצרים בדמות ילדים מאושרים וחופשיים.