לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה!
אנחנו הנשים אלופות בלרצות הכל. אנחנו רוצות קריירה, פרנסה, משפחה, לגדל בעצמנו את הילדים, אנחנו רוצות להתפצל ולהיות בכמה מקומות במקביל!
אז להתפצל אני עוד לא יודעת אבל כן גיליתי מבחינתי את הנוסחה המנצחת! גם להיות עם הילדים בבית, גם ליצור עבורם מסגרת, סדר יום וחברה וגם להתפרנס! משפחתון גמיש, גם מבחינת תכנים וגם מבחינת שעות. כזה שמתאים לאנשים כמוני, שרוצים להינות מכל העולמות: לפעמים לבלות בוקר עם הילד, או לאסוף אותו מוקדם, לדעת שהילד מקבל אוכל ביתי טרי ומגוון וחווה שגרה ביתית נעימה וגמישה.
היו לי ספקות רבים בתחילת הדרך, אבל ככל שהעמקתי לחשוב על כך הבנתי שמה שחשוב באמת הוא מה שיש לי בפנים. הסבלנות שלי, בשילוב עם הרצון לתת מעצמי וההבנה שהדרך היא מה שחשוב כרגע כי אנחנו סוללים אותה לשנים ארוכות ורחוקות.
וכך, צעד אחר צעד, חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה למדתי איך אני רוצה שיראה המשפחתון שלי.
קראתי על תזונת ילדים, על התפתחות פיזית ורגשית ונפשית, על משחקים ודינמיקה בין ילדים, על משפחה ובית וגן ומה שבניהם, וליקטתי את מה שנראה לי מתאים ונכון עבורי ועבור המשפחתון שלי. במשך 6 שנים, מתחילת ההריון הראשון שלי, אגרתי וארגתי מידע וסללתי את הדרך בה אני צועדת היום, והיא עדיין נסללת, לאורכה ולרוחבה.
עם כל ספר או מאמר חדש שאני קוראת נפתחת בפני זוית אחרת בה אפשר ללמוד את הדברים ועם כל ילד חדש שמגיע למשפחתון או עם כל שלב התפתחותי של הילדים שכבר נמצאים איתי אני רואה איך אפשר ליישם את הידע שרכשתי וליצור עבורם סביבה שתצמיח אותם ותיתן להם קרקע להתפתחות טובה.
בשנים האחרונות קיים שיח רב על עתיד החינוך בעולם. הכל משתנה במהירות רבה וכבר הבנו שהשיטות שהכרנו עד כה כבר לא מתאימות (אם בכלל אי פעם התאימו).
כיום אנחנו חיים בתקופה של ניסוי ותעייה (וגם טעייה, ותהייה) ורק דבר אחד אנחנו יודעים בבטחון: שהעולם בו יתפקדו ילדינו כמבוגרים הוא לא העולם אותו אנחנו מכירים כיום. המקצועות שאנחנו מכירים משתנים. נווד דיגיטלי? מי שמע על זה לפני 10 שנים? מאמן אישי? בלוגר?
אני מנסה לדמיין את העולם בעוד 20 שנה ופשוט לא יודעת. אז מה אני כן יודעת? אני יודעת שאם האנושות תמשיך להתקיים אני רוצה לתת לילדי את הכלים להוביל ולהנהיג את החברה בה יחיו.
אני רוצה שהם יקומו בבוקר וידעו לאן הם הולכים, לא כי אמרו להם, אלא כי הם מבינים מה הם צריכים, מה העולם צריך, ואם הדבר הזה שהעולם צריך עדיין לא קיים – הם ידעו ליצור אותו.
אני רוצה שהם יקומו בבוקר וירגישו חזקים ומאושרים וירגישו שיש להם דרך, ויש להם מטרה.
ואני מאמינה שאת הכלים האלו אני נותנת להם בכך שאני משמשת דוגמה ובכך שאני מציגה בפניהם את האפשרויות ומשתפת אותם בקבלת החלטות.
זה לא באמת משנה אם נלמד אותם שיר כזה או אחר, או אם נשחק איתם בפאזל או בקוביות. הלמידה, שנעשית לכאורה באגביות תוך כדי משחק, היא שחשובה באמת.
כשאמא מספרת לי שמאז שהילד שלה אצלי הוא מתייחס יפה יותר לאחיו התינוק, כשאני רואה ילד שניגש לילד אחר ומזמין אותו להצטרף למשחק, כשילד מגיש עזרה לחברו - אלו ההצלחות האמיתיות שלי. ולדעתי לא צריך תארים ותעודות בכדי להגיע להישגים כאלה.
ואני מאוד רוצה לחלוק מנסיוני ומהלמידה שלי עם עוד אמהות (וגם אבות כמובן), כדי שנוכל יחד לעזור לילדינו – על מנת שהם יצרו לעצמם את עולם החלומות שלהם.
כך, דרך המשפחתון שלי, אני זוכה לבלות עם בנותי ולהעניק להן את החינוך והערכים בהם אני מאמינה ולהעניק את אותו טוב לעוד ילדים שמצטרפים, אני יוצרת עבור הילדים מסגרת עם סדר יום וחברה ואני גם מתפרנסת בכבוד ובשמחה. הנה, אכלתי את העוגה והיא נשארה שלמה 😊
