על הרגלי תזונה בגיל צעיר

מכירים את התחושה הזאת של "בא לי משהו"? הולכים ופותחים את ארון החטיפים. בכל בית יש ארון כזה, לרוב גבוה ורחוק מהישג ידם של ילדים. שם מוחבאים האוצרות הנחשקים ביותר: שוקולד, ביסלי, מרשמלו, חמצוצים, כל אחד והחולשה שלו. ואתם עומדים מול הארון ומתלבטים. מנסים לשכנע את עצמכם לרדת מזה ו"להסתפק" בתפוח. אבל הלב זועק!! רק חופן ביסלי אחד!! רק כמה קוביות שוקולד!! אין צורך שאמשיך, נכון? אתם מכירים את התחושה הזו מצויין. נכון שהייתם נותנים כיליה כדי להפטר מהתשוקה הזו לממתקים?

בשנים האחרונות מתחילה להתעורר מודעות לנזקים שעושים לנו מוצרי מזון מעובדים, ממתקים, משקאות מתועשים וכיו"ב.

קיימים מחקרים המוכיחים את הקשר בין מזונות אלו לבין מחלות שונות, עודף משקל, בעיות קשב וריכוז. ואני בטוחה שלא בזאת מסתכמת הרשימה.

נו, אז הצלבנים דפקו אותנו בכך שהביאו את הסוכר הלבן לכאן, ואנחנו אף הגדלנו ועשינו וברבות השנים למדנו להוסיף לו צבעי מאכל, מעצבים, מייצבים, משמרים, משפרי טעם (אם צריך חומר משפר טעם אז כנראה שמלכתחילה המוצר לא מוצלח ועדיף היה לוותר עליו, לא?) ועוד מני רכיבים בשמות המורכבים ממספרים ואותיות.

תארו לכם עולם בו אתם רואים את הממתקים האלו ונשארים אדישים. פשוט לא בא לכם. כמו שלא בא לכם על כרוב ניצנים. נכון מגניב? אז איך לשנות את המיינד-סט שלכם זה סיפור לא פשוט בכלל, אבל בואו נשים את עצמינו בצד לרגע ונחשוב על ילדינו. הם עדיין "טבולה ראסה". אצלם עדיין אפשר למנוע או לפחות למזער את התשוקה הזו לממתקים.

מי מאיתנו לא מצ'פר את ילדיו מדי פעם בממתק? ככה בקטנה, שיהיה לכם כיף. לא כי הם ביקשו אלא כי בא לכם לפנק. אז בדיוק משם זה מתחיל.

תינוק שנולד רוצה לינוק. כשהוא מתחיל לאכול מוצקים הוא רוצה אוכל בריא ומזין. הוא יודע להינות ממתיקות של גזר מאודה או של תפוח מגורד. מי צריך יותר מזה?

אבל אז אנחנו מתחילים "לפנק": נותנים לו פיתה עם שוקולד "כי רק ככה הוא יגמור הכל", שמים לו סוכר בדייסה "שיהיה לו טעים", נותנים לו בקבוק מיץ במיטה "הוא לא אוהב מים", בגיל שנה מכינים לו עוגת יום הולדת עמוסה בשוקולד ואף מאכילים אותו. בגיל שנתיים הוא מגיע לגן עם שקית במבה לארוחת בוקר ובגיל 3 הרופא ממליץ על עקירות כי העששת כבר ממש מתקדמת.

עזבו מה אחרים נותנים לילדים שלהם. נכון שהם נחשפים בגן להרגלי תזונה של אחרים אבל בסופו של דבר, אם תרגילו אותם לאוכל בריא זה מה שהם יאהבו. הם לא יחשבו על ממתקים בכלל. טוב, כמעט בכלל.

אצלי בבית יש שני דברים שלעולם לא אציע ביוזמתי: ממתקים וטלויזיה.

אם הבנות יבקשו הן יקבלו, במידה כמובן. אבל כל עוד הן לא חושבות על זה בעצמן, אין צורך "להכניס להן רעיונות לראש".

זה כל ה"טריק". פשוט לא להציע. לא להביע עניין בממתקים. גם לא להתייחס אליהם כאל משהו נכסף שאנחנו שואפים לזכות בו אם נגמור מהצלחת.

לילדים יש אינסטינקטים בריאים כי אנחנו עוד לא קילקלנו אותם. בואו ניתן להם לשמור על האינסטינקטים האלו והם כבר ינחו אותם מה כדאי לאכול.

אז נכון שפה ושם הם יבקשו ממתק כי אנחנו חיים בעולם הזה ואנחנו חשופים לכל הגירויים הצבעוניים האלו וקשה לחמוק מהם, אבל תאמינו לי שאם זה יעבור לידכם, זה גם יעבור לידם.

תוך כדי התהליך של יצירת הרגלי אכילה נכונים לילדינו, אתם תראו שאתם נשאבים לעניין הזה בעצמכם כי איזה כיף לאכול תפוח מתוק ולהרגיש נעים בבטן. ואיזה כיף לנשנש ביחד ירקות ולראות איך הילדים שלנו מקבלים מנת ויטמינים. ותראו איך לאט לאט הגוף שלנו מתרגל לאוכל איכותי ונכון. אחרי תקופה מסויימת תשימו לב שצבעי מאכל עושים לכם בחילה, שאחרי אוכל מעובד מרגישים רע ובכלל, הגוף שלכם לא יוכל לסבול את כמויות הסוכר האלו יותר והרווח כולו שלכם. וכמובן של ילדיכם.